החלטה בתיק בש"פ 8387/10

           ערר על החלטתו של בית משפט המחוזי בחיפה (השופטת ר' פוקס) מיום 12.11.2010 במסגרת מ"ת 226-03-10 אשר דחתה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטת בית משפט (השופט ר' סוקול) לפיה העורר שוחרר בתנאים מגבילים. העורר מבקש להקל בתנאים שנקבעו. 

כתב האישום

1.        ביום 1.3.2010 הוגש כנגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק (החזקה + נשיאה) לפי סעיפים 144(א) + (ב) לחוק העונשין (התשל"ז-1977) (להלן: חוק העונשין); עבירת חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין.

2.        לפי המתואר בכתב האישום, ביום 11.2.2010 בשעה 00:30 או בסמוך לכך, יצא מוחמד סעד (להלן: המתלונן) מבית הקפה של מוחמד מרואן בשכונת מחאג'נה באום אל פאחם, ונכנס לרכבו מסוג מזדה (להלן: הרכב) אשר חנה בסמוך לבית הקפה. כשנכנס המתלונן לרכבו, הגיח העורר כשהוא רעול פנים ומצויד באקדח ובו כדורים, ללא רשות על פי דין להחזקתם ולנשיאתם, פתח את דלת הרכב והחל לירות באמצעות האקדח לעבר המתלונן, בכוונה להטיל בו נכות, מום או חבלה חמורה. המתלונן נאבק בעורר וניסה להוציא מידיו את האקדח, תוך שהוא מסיר את כיסוי הפנים מראשו של העורר ונושך את כף ידו של העורר. כתוצאה מהאירוע נפגע המתלונן משני קליעים בכתפו השמאלית ובירכו הימנית ואושפז בבית חולים. העורר נפגע מקליע באצבע השלישית שבכף ידו השמאלית.

הליכי המעצר בעניינו של העורר

3.        עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי למשיבה ראיות טובות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר ובהן: הודעות המתלונן; הודעות עדי ראייה; הודעות העורר הקושר עצמו למקום ולאירוע - אלא שלטענתו המתלונן הוא שירה בו; תעודות רפואיות וחוות דעת נשק לגבי תרמיל וקליעים שנתפסו ברכב בו בוצע הירי. כן טענה המשיבה שקיימת כנגד העורר עילת מעצר - עילת מסוכנות. המשיבה הוסיפה וטענה כי קיים יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את ביטחון הציבור בכלל ואת ביטחונו של המתלונן ומשפחתו בפרט, תוך שציינה כי הרקע לאירוע הוא ככל הנראה אירועי ירי קודמים. על כן, טענה כי אין חלופה שתאיין את מסוכנותו ויש לעצרו עד תום ההליכים. ביום 8.3.2010 התקיים דיון בבקשה, בה הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה. הדיון התמקד בעניין עילת המעצר וחלופת המעצר. בית המשפט (השופט ר' שפירא) ציין כי טרם בחן את כל הראיות, והדגיש כי אין בהחלטתו הבעת עמדה ביחס למסוכנות. ואולם, לאור גילו הצעיר של  העורר, היעדר עבר פלילי ובהינתן שהרקע לאירוע הוא סכסוך נקודתי בין משפחות - הורה בית המשפט על הגשת תסקיר בעניינו של העורר, ודחה את מועד הדיון ליום 12.4.2010. בדיון ביום זה בחן בית המשפט את חלופת המעצר המוצעת ושמע את טענות הצדדים. הופיעו בפניו סבו של העורר המתגורר בלוד, ואמו ואשתו שמוצע כי יעברו להתגורר עם העורר בלוד - אם תאושר החלופה. הדיון נדחה למתן החלטה ליום 14.4.2010.

4.        ביום 14.4.2010 הורה בית המשפט על שחרור העורר בתנאים מגבילים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, וכי הגרסה שמסר מתיישבת עם גרסאות עדי הראייה לאירוע. אומנם, המתלונן הסיר את כיסוי הפנים שלבש תוקפו, אך לא הצליח לזהות במי מדובר. ואולם, בעל בית הקפה זיהה את העורר במסדר זיהוי תמונות, כמי שנמלט מהרכב וממצאי הירי ברכב עצמו מתיישבים עם גרסת המתלונן. בית המשפט הוסיף כי אומנם העורר זוהה על ידי עדים מחוץ לרכב, אך העורר טען כי הנסיבות היו שהוא הותקף על ידי המתלונן. אך, בהתחשב בחומר הראיות, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת. עוד קבע בית המשפט כי ממעשי העורר נשקפת מסוכנות רבה, מכיוון שמדובר לכאורה בירי מתוכנן באדם היושב ברכבו, לאחר מארב, על רקע סכסוך משפחות. מכאן קמה גם עילת המעצר. ואולם, בית המשפט ציין כי לעניין המסוכנות יש לשקול גם את נסיבותיו האישיות של העורר וכי יש לשקול חלופת מעצר. בהקשר זה, בית המשפט התייחס לתסקיר שהוגש בעניינו של העורר (התסקיר לא צורף לערר). בתסקיר, שירות המבחן התרשם כי העורר אינו בעל דפוסי התנהגות עברייניים, ולמרות שציין כי העורר מתקשה לקחת אחריות למעשיו ומטילה על אחרים, מומלץ לשחררו לחלופת מעצר שהוצעה בבית סבו בלוד. בית המשפט בהחלטתו התייחס לכך שכאמור, הופיעו בפניו המפקחים המוצעים. בית המשפט קבע כי סבו, אמו ואשתו הינם מפקחים ראויים, בגיבוי איזוק אלקטרוני וכן גם מקום החלופה. לפיכך הורה כי העורר ישוחרר לחלופת המעצר המוצעת בבית סבו בעיר לוד, ובכל עת ישהה עמו אחד המפקחים. כן כל מפקח יחתום על התחייבות עצמית, העורר יחתום על ערבות עצמית, יותקן לו אזיק אלקטרוני ויינתן צו עיכוב יציאה מן הארץ. 

5.        ביום 22.7.2010 התקיים דיון בבקשה שהגיש העורר לעיון חוזר בהחלטה האמורה, בה ביקש שבית המשפט יורה על שינוי תנאי שחרורו בכך שיבוטל התנאי של מעצר בית מלא ובהרחקה בבית סבו בלוד. באותו היום דחה בית המשפט (השופט ר' סוקול) את הבקשה ונימקה בכך שלא חל כל שינוי נסיבות - המסוכנות הנקודתית לא השתנתה וגם הזמן שחלף מאז השחרור אינו ארוך. בנוסף, הקשיים של אשת העורר לפקח עליו הנובעים מהריונה עשויים להיפתר על ידי הצעת מפקח חלופי. גם בהינתן כי אין סכסוך בין משפחת המתלונן למשפחת העורר אין כדי לשנות מכיוון שקיים סכסוך בין העורר למתלונן. בית המשפט ציין כי ההליכים בתיק העיקרי מתקדמים, אך טרם הסתיימה פרשת התביעה בשל אי התייצבות אחד מעדי התביעה. ואולם, נוכח האמור לעיל ונוכח הצפי כי פרשת התביעה עתידה להסתיים - דחה בית המשפט את הבקשה.

6.        על דחיית בקשתו הראשונה של העורר, הגיש האחרון ערר לבית משפט זה. ביום 9.8.2010 בית משפט זה (השופט א' רובינשטיין), דחה את הערר בקובעו כי המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על מסוכנות גבוהה וכי נעשה עימו חסד כאשר שוחרר לחלופת מעצר. עוד קבע בית משפט זה כי הן חלוף הזמן שעבר והן אופן ניהול ההליך אינם מצדיקים שינוי בתנאי השחרור. בית משפט זה היה ער גם לכך שהמשך המשפט נקבע לחודש אוקטובר 2010, בו אמורה להתקיים שמיעת הוכחות, סיום פרשת התביעה ושמיעת עדי ההגנה. בית המשפט ציין כי על השופט היושב בדין לדון בשים לב לצורך לסיים את המשפט. ואולם, בהתחשב באמור לעיל לא ראה מקום לשינוי בתנאי השחרור.

7.        ביום 14.10.2010 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, וביום 19.10.2010 בקשתו נדחתה בשנית. בהחלטתו, ציין בית המשפט (השופטת ת' ש' נתנאל) כי הבקשה שלפניו חוזרת על אותם טיעונים שטען העורר בבקשתו הראשונה ובפני בית משפט זה. בית המשפט קבע כי מאז ההחלטות האמורות לא חל שינוי בנסיבות, בטענות או במסוכנות העורר. בית המשפט גם לא מצא ממש בכך שהמשך המשפט נקבע לחודש נובמבר ולא חודש אוקטובר, במיוחד מאחר שהובהר שנותרו עוד שני עדי תביעה טכניים, שעדותם קצרה, ולאחר מכן באותה ישיבה תשמע עדותו של העורר. כן מאז תחילת שחרורו למעצר בית חלפו שבעה חודשים בלבד. בנוסף, בית המשפט דחה את הבקשה החלופית לפיה יועבר העורר למעצר בית בעירו אום אל פאחם.

החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר

8.        ביום 9.11.2010 הגיש העורר בקשה שלישית לעיון חוזר בתנאי שחרורו, בה ביקש להקל על תנאי שחרורו, לאפשר את חזרתו לעיר אום אל פאחם, לבטל את האיזוק האלקטרוני, ולאפשר לו לצאת לעבודה בעיר חדרה. טענות העורר התמקדו בכך שמזה שבעה חודשים הוא נתון במעצר בית, בתנאים שלא הופרו על ידו, ובנסיבות בהם קשיים כלכליים של משפחתו מחייבים את יציאתו לעבודה. בית המשפט תיאר את השתלשלות ההליכים בעניינו של העורר וציין כי בהינתן שפרשת התביעה לא הסתיימה ביום 8.11.2010 כמתוכנן, שב המבקש והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר. בית המשפט הוסיף כי נקבעה ישיבת הוכחות נוספת ליום 20.12.2010, לסיום פרשת התביעה ולשמיעת פרשת ההגנה. בית המשפט קבע כי על אף העיכוב בסדר שמיעת הראיות, לא חלף זמן ניכר מאז החלטתו של השופט שפירא, וודאי שלא די זמן מאז החלטתה של השופטת נתנאל. בית המשפט ציין כי פרשת התביעה לא הסתיימה ביום 8.11.2010 כמתוכנן בשל תיקון כתב האישום והוספת עד נוסף מהמחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה. ואולם, בכך אין כדי לשנות את סדר הזמנים שנקבע מלכתחילה. זאת, לאור העובדה שהמשך המשפט נקבע ליום 20.12.2010, לסיום שמיעת ראיות התביעה ושמיעת פרשת ההגנה - כמתוכנן - וכפי שהיה צריך לקבוע גם אם פרשת התביעה הייתה מסתיימת ביום 8.11.2010. בית המשפט שב והזכיר כי לאור חומרת המעשים המיוחסים לעורר, נשקפת ממנו מסוכנות, על אף חלוף הזמן ועל אף העובדה שאין סכסוך בין משפחות העורר והמתלונן. כן קבע בית המשפט כי הרחקתו של העורר מאום אל פאחם, מקום מגוריו גם של המתלונן ומשפחתו, נדרשת על מנת לאיין את מסוכנותו. בשולי הדברים הוסיף בית המשפט כי העורר מסר כי נודע לו שדודתו נרצחה בעיר לוד, מקום החלופה, וכי הוא חושש לחייו, ואולם לא הסביר כיצד מקרה הרצח משליך עליו ועל כל פנים, העורר ביקש שאם לא יאשר לו בית המשפט לשוב לאום אל פאחם, הוא מבקש להישאר בחלופה בבית סבו בלוד. מכך למד בית המשפט שלא נשקפת לעורר סכנה בעיר לוד, עת לא הציע העורר חלופה אחרת מלבד אום אל פאחם. בית המשפט ציין כי עם זאת, במידה ויתחוור לעורר שאינו יכול להישאר בעיר לוד, יפנו הצדדים לבית המשפט על מנת למצוא חלופה הולמת אחרת, המרוחקת מאום אל פאחם. בהתחשב באמור לעיל, דחה בית המשפט את בקשתו של העורר להקלה בתנאי שחרורו, וגם את בקשתו לצאת לחוג את חג הקורבן עם משפחתו באום אל פאחם - הכול מהטעמים שנזכרו. מכאן הערר שבפניי.

הערר

9.        העורר טען בכתב ובעל פה כי מאז ההחלטה האחרונה בעניינו חלפה תקופה ארוכה ובה קיים העורר את כל התנאים שהוטלו עליו. העורר פירט לגבי מהלך משפטו. לטענתו, המשך הדיון בתיק העיקרי ובפרשת התביעה נדחה מיום 8.11.2010 ליום 20.12.2010 עקב הוספת מומחית, גב' אסיה וינוקורוב, כעדת תביעה ולאור העובדה שרק ביום 4.11.2010 התקבלה חוות דעתה. כלומר, כך טען, התיק העיקרי נדחה להמשך בעוד כחודש וחצי, כאשר במהלך כל תקופה זו העורר יוותר במעצר בית, בעיר לוד, המרוחקת ממרכז חייו וממשפחתו. כן משפחתו נתונה בקשיים כלכליים, ועליו, כמפרנס העיקרי מוטלת החובה לעזור להם. העורר הוסיף וטען כי הדיונים במשפטו נדחו מספר פעמים, בשל בקשות המשיבה. כן הוא טען כי אין כל סכסוך בין משפחתו למשפחת המתלונן - לדיונים בעניינו התייצבו שתי המשפחות ולא התרחש אף לא אירוע חריג אחד ביניהן. העורר שב וחזר על טענתו לפיה הוא חושש לשהות בעיר לוד, לאחר שדודתו נרצחה שם. בנוסף, יתר התנאים שהוטלו עליו מספקים כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו, במיוחד כאשר עד כה עמד בהם במלואם (למעט תקופה שלא היה מותקן אזיק אלקטרוני - על כך הודיע לבית המשפט ולאחר מכן העניין הוסדר). בהתחשב באמור לעיל, ביקש העורר להקל על תנאי שחרורו בכך שיוכל לחזור לעירו אום אל פאחם, תנאי מעצר הבית המלא יבוטל, יורד האזיק האלקטרוני ויאושר לעורר לצאת לעבודה על מנת לפרנס את משפחתו.

המשיבה לא התייצבה לדיון עקב שביתת הפרקליטים.

דיון והכרעה

10.     עקב התמשכות המשפט והוספת עדים הייתי שוקלת בשלב זה ולאחר קבלת תסקיר, הקלה מסוימת בתנאי השחרור שתאפשר לעורר לעבוד, אך לא הייתי מאפשרת לו גם בשלב זה, לחזור לאום אל פאחם. ניתן יהיה לשקול חלופה לפיה יוכל העורר לעבוד אם ערב ידאג להביאו למקום העבודה ולהחזירו ממנה וגם המעביד יחתום ערבות בעניין השגחה על העורר במהלך שעות העבודה. אם תמצא חלופה כזו יוכל העורר לתרום לכלכלת משפחתו. ניתן לחשוב גם על חלופת מעצר במקום אחר שאיננו בעיר לוד, עם מפקחים אחרים, וגם כן בריחוק מאום אל פאחם. כיוון שאינני יודעת אם יש למערער מה להציע ברוח החלטתי זו, איני מורה בשלב זה על קבלת תסקיר, ואולם העורר יוכל לחזור ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון חוזר, אם תהיה לו חלופה הולמת הרחק מאוד מאום אל פאחם. אם תוצע חלופה כאמור, יורה בית המשפט על קבלת תסקיר במסגרתו תהיה התייחסות גם לשאלת היחסים בין המשפחות ובית המשפט ינהג כחוכמתו. הוא יביא גם בחשבון כמה רחוק המשפט מסיום במועד בו יוגש, אם יוגש תסקיר כאמור.

11.     הערר מתקבל במובן עליו עמדתי.

           ניתנה היום, י"ד כסלו, תשע"א (21.11.2010).